הכנה לפרידה מחיתולים

כמות המדריכים שקיימת ברשת על התהליך הזה, כמות המדריכות שיש! אין ספק שפרידה מחיתולים היא (ובצדק או שלא, זה אני אשאיר לכם) תעשייה גדולה.

גם אני כמובן, מלווה תהליכים כאלה, אבל ההתחלה של ההתחלה – אני חושבת שכולם צריכים להכיר ובקלות ובנגישות,
כמו כל דבר באתר שלי.

המטרה היא לחלק ידע לכולם, נגיש, בחינם, בלי להצטרך לשבור את הראש,
ממישהי שנמצאת בשלב דומה בחיים רק בחרה ללכת ולהתמקצע בסיפור בין היתר 🙂

פרידה ולא גמילה

אוקיי, אולי זה מכובס לחלקכם, אבל התהליך הזה הוא תהליך באמת של פרידה, ולא של גמילה.
הילדים שלנו לא מכורים לחיתולים, אין פה בעיה פסיכולוגית או חסך פנימי שהחיתול מכפר עליו, יש פה בסך הכל בן אנוש, שהתרגל לעשות את צרכיו בתוך המעטפת של החיתול.

התהליך שאתם עומדים לפניו, בין אם זה מתחיל מחר ובין אם זה מתחיל בעוד שנה, הוא תהליך של פרידה – פרידה ממעטפת החיתול, פרידה מצורת הטלת הצרכים הישנה, פרידה במידה מסוימת מתקופה בחיים.

על אף שחיתולים הם תוצר תעשייתי מודרני טהור, ובהחלט ברוב החברות הטבעיות תינוקות לא גדלים עם חיתולים, אלא הוריהם לומדים להבין מרגע הלידה מתי הם זקוקים להתפנות וגם מסייעים להם בכך (ולוקחים למקום היעודי המוקצה בבית או בסביבת השבט), עדיין יש בתהליך הזה סוג של חניכה, טקס חניכה ומעבר מעולם התינוקות כפי שמוגדר על ידי החברה המודרנית, אל עולם המבוגרים, וזה מרגש מאוד!

בגלל שזו באמת פרידה, יהיו בה את המרכיבים האמיתיים של פרידה, ולזה כדאי שתתכוננו.

ממש כמו שנפרדים מאיזה אקס דביק שקשה להפטר ממנו, גם בפרידה מחיתולים התהליך הוא לא ליניארי, ולנו ההורים יכול להחוות כדבר מתסכל וארוך, וזה לוקח אותי לנקודה הבא.

ההכנה היא קודם כל – עבורנו ההורים

אתם עומדים להכנס לתהליך, ואני רוצה להגיד לכם את המשפט הכי טוב שאמרו לי בהקשר הזה –
תיכנסו לתהליך הזה בתנאי שאתם מוכנים לנקות פיפי וקקי מהרצפה במשך חודש לפחות.

לא שבוע, לא 3 ימים של הבן של השכנה, תעיפו את זה מהחלון. חודש שלם, פלוס מינוס, שאתם מנקים פיפי וקקי מהרצפה ואולי מעוד דברים.

שאתם זורקים תחתונים אם בחרתם להשתמש בתחתונים בתהליך, שאתם עושים את הבסט שלכם לא לחפור לילד שלכם אם יש לו פיפי או קקי.

זה אומר שזה דורש מכם להיות לקראת תקופה שאתם מרגישים יותר נינוחים רגשית, שאין אירוע גדול שעומד לקרות, ואם את אישה בחודש 7.5 ומעלה להריון אני ממליצה להעיף את הרעיון מהחלון מכל וכל כבר עכשיו ולחכות שהדברים יתייצבו עוד קצת אחרי הלידה, ואז להתחיל.

זה תהליך, וכמו כל תהליך הוא יקח את הזמן שהוא צריך לקחת.
אתם כבר אמורים להיות בשלב בהורות שאתם מבינים שמולכם עומד בן אדם, בן אנוש קטן, שיש לו רצונות, ואופי, ובעיקר – את הקצב שלו לחיים ולדברים.

בתהליך פרידה מחיתולים אנחנו ממש לא רוצים לדחוק את הילד לפינה, להאיץ בו.
ככל שניתן לתהליך הזה להיות תהליך של חקר, בלי לחץ וסטרס מסביבו, ככה הפרידה (שתדעו שכמעט כתבתי גמילה עכשיו בעצמי!) תהיה יעילה יותר,
ופחות מועדת לפורענות.

תשאלו את עצמכם, האם אני מוכנה לזה? לנקות פיפי מהרצפה 4-5 פעמים בשעה?
האם אני ערוכה לעובדה שאני אקנה תחתונים ויש סיכוי שלפחות 10 מהם אני אזרוק לפח? (איך אני מרגישה עם לזרוק משהו ששומש פעם או פעמיים?)
האם אני חושבת שאצליח לגייס את הסנטר שלי רוב הזמן ולא אעיר לילד שלי בצורה אובססיבית ואשאל אם הוא צריך לשירותים? (כי ממש לא צריך לחפור לילדים בתהליך של פרידה, ההפך, לשחרר לשחרר..)

קוף אחרי בן אדם, ילד אחרי הורה

ילדים לומדים מחיקוי.
המוטיבציה ללכת, למשל, נובעת מהרצון להדמות להורים – ההורה עומד זקוף ועל שתי רגליו,
וכך גם המוח של הילד מכוון ומקדם אותו אל עבר השלב הבא בראשית חייו.

ההורה אוכל, והילד מפתח מוטיבציה לאכול.
ההורה מדבר – והילד לומד לדבר גם כן.

אותו דבר, בצרכים.
אם עד היום, לא דיברתם בבית על פיפי וקקי, והילדים שלכם לא רואים אתכם בתדירות די גבוהה (נניח פעם ביום) מתפנים (לא צריך כל פעם לקקי כן…) –
אין שום סיבה שבעולם, שהם מתישהו יהיו מוכנים לשלב הבא של פרידה מחיתולים.

אם תורידו את החיתול לילד שלכם יום אחד בהיר, אבל הוא בעצמו מעולם לא ראה מה הדבר האחר שאמורים לעשות עם פיפי וקקי (במקום לעשות אותם בחיתול), מאיפה אנחנו מצפים שהוא יבין?
כי המשפט ״פיפי וקקי עושים בשירותים״ כשלעצמו, הוא לא מספיק.

אז מה אתם יכולים לעשות כבר מעכשיו, גם אם אתם מתכננים להתחיל בעוד שנה? ובכלל, זו עצה טובה להורים לתינוקות גם –
להתחיל לדבר על הצרכים, ולהנכיח אותם.
כמו שאני אומרת שאני רעבה, או צמאה, או עייפה, הגיע הזמן לספר לילדים שלנו כשאנחנו צריכים לשירותים.

״יש לי פיפי, אני אלך לעשות אותו בשירותים ואחזור״, ואפשר להציע להם לבוא איתכם.
כן, אפשר גם להציע להם לבוא לראות אתכם עושים מספר 2, כל אמא בחל״ד עושה את זה ממילא.

בנוסף, מהיום כשאתם רואים אותם עושים קקי, תכריזו בפניהם ״היי מתוק, אתה עושה קקי״, לא צריך בהתלהבות יתרה,
פשוט להגיד את זה, בדיוק באותו טון שהייתם שואלים ״איך הפסטה? טעימה לך?״.

אחרי שמורידים את החיתול, תנו להם לראות את הקקי שלהם. כדי להעביר לעצמכם את ה10 שניות הלא ממש מעניינות האלה.. בלשון המעטה,
אני אהבתי להכריז איזה קקי גדול יצא ולהגיד וואו.

בונוס למתקדמים, להדיח את הקקי באסלה.

אם אתם רואים אותם עושים פיפי באמבטיה, גם על זה אפשר להכריז! פיפי כמובן יותר קשה לתפוס כשהם בחיתול.

אפשר גם לתאר להם את התחושה שאתם מרגישים כשאתם צריכים פיפי או קקי, למשל שלוחץ בטוסיק, או שלוחץ בפות.
אני לא אוהבת משפטים כמו ״לוחץ בבטן״ כי לי אישית אף פעם לא לוחץ בבטן כשאני צריכה להתפנות,
וכשרציתי לדעת איך זה מרגיש כשיש פיפי לגבר – שאלתי את בעלי, והוא אמר לי, אז הנה, עוד נושא שיחה נהדר עבורכם כשהילדים נרדמים.

זו הסיבה שהרבה ילדים שניים ״נפרדים״ מהר יותר מהחיתול מאשר האחים הבכורים שלהם,
כי יש להם אח גדול, שעושה את הצרכים שלו מתי שהוא רוצה, בניגוד להורים, שלרוב מתאפקים שהילדים ישנו או ילכו לגן או שמישהו אחר ישמור עליהם.
כשיש אח גדול, אין ברירה אלא להחשף להתפנות בשירותים וגם לשיח סביב זה, להכרזה של הבכור שיש לו פיפי ושיש לו קקי.

בקיצור, תהיו האח הבכור, בשביל הילד שלכם 🙂

לתרגל עירום חופשי בנגיעות, במקום בטוח

הכתבה הזו נכתבת בחורף, אבל בקיץ זה אחלה טיימינג לתת לילדים להסתובב עירומים במקומות שאתם מרגישים 100% בנוח שיעשו בהם צרכים ״בטעות״.
למשל, בחוף הים, או אם יש לכם מרפסת או חצר אז שם.
אם אתם מרגישים בנוח לעשות את זה בבית – אחלה, אבל תמנעו מלהפוך את זה לבעיה אם הם רוצים לעלות עירומים על הספה. לכן אני לא מציעה במאה אחוז לעשות את זה בתוך הבית כשאתם לא במאה אחוז ״בשלים״ לתהליך עצמו.

למה לעשות את התרגולים האלה? בעיקר כדי להבין כמה אתם מוכנים לתהליך באמת.
כדי לקבל היכרות ראשונית עם התחושות שמעלה בכם,
הלחץ הסמוי הזה שיש (ואו-הו! הוא ישנו), אם הם יעשו עכשיו פיפי או לא.

השלב הזה הוא ממש לא חובה, אבל לדעתי הוא אחלה ומוסיף.

אפשר פשוט אחרי המקלחת לתת להם להסתובב קצת, ״להתעכב״ עם ההלבשה.

הנה הרגע שבו הכתבה הזו עולה לכם כסף

ככל שאתם מתקרבים לרגע שבו תרצו להתחיל את התהליך, כדאי לכם להצטייד בהתאם.

אני ממליצה בחום להתחיל עם סיר, ולא מקטינים ושאר ירקות.
לא סיר אסלה, ולא מהבהב, ולא מלהיב. זה לא צריך להלהיב, זה אירוע מעורר בהלה טבעי כשלעצמו.
אני גם לא ממליצה על משתינון לבנים, אל תדאגי אמא, גם הבן שלך ישתין בעמידה בסוף, הכל טוב.

סיר הכי פשוט ומעפן שיש, רק שיהיה יציב ושהילד שלכם ירגיש עליו יציב.

אני אישית אוהבת את המתפרק של איקאה, מה שאתם בתכלס צריכים לראות זה שהברכיים קצת יותר גבוהות מהאגן כשהילד יושב על הסיר,
זהו מנח פיזיולוגי טבעי להתרוקנות, ואני ממליצה לכם באותה הזדמנות לקנות לכם שרפרף קטן עבורכם לשירותים.

ככה תוכלו לסיים את העניינים בפחות מדקה של התרוקנות, להדיח את המים, ואז להתקע בפנים מנוגבים ורחוצי ידיים לעוד 19 דקות לפני שתחזרו החוצה להמולת הילדים, הכביסות.. 🙂

אבל צחוק בצד – סיר, והרבה תחתונים. אני בעד לשלב תחתונים בתהליך הפרידה, ואני אגיד שאחרי התהליך זה לא חובה בעיניי.
פשוט יותר קל לכבס מלא תחתונים קטנים שיש עליהם פיפי מאשר אלף מכנסיים..
בחורף שמים תחתונים ומפעילים חימום וזהו.

האם ילדים מפושפשים צריכים הכנה לפרידה?

בעיניי? ברמה הפרקטית הם כבר בהכנה כל הזמן שהם מפושפשים.

ההכנה שהם צריכים זה ההכנה הרגשית קוגניטיבית, האמירה שבקרוב אנחנו ניפרד מהחיתול ואת/ה תעשו את הצרכים בסיר.

אבל ברמת החשיפה וההיכרות עם גופם הם כבר ממש שם, הם רק צריכים את הדחיפה האחרונה בכיוון הנכון.

לדבר על זה

תקבעו לעצמכם זמן ביומן שבו לדעתכם אתם מתחילים, וכמה ימים לפני כן תתחילו לדבר על זה.
שבעוד כמה ימים, אנחנו נפסיק להשתמש בחיתולים (בהתאם לגישה שבה בחרתם, אם זה חשיפה הדרגתית או להוריד בבת אחת),
ואת/ה תעשו את הצרכים בסיר, אפילו שהם ממש לא יעשו בסיר בהתחלה, כן?

וככה במשך כמה ימים תספרו להם על זה, כמו שמספרים לפני שנוסעים לטיול ארוך למשל.

לא לדבר על זה יותר מדי, לא פחות מדי, נגיעות.

סימני הבשלה

אין גיל שנכון להתחיל בו, אבל אני יכולה להגיד לכם שני דברים שהם בטוח נכונים:

• בכל שלב בתהליך אתם תראו אם הילד שלכם מוכן לעוד הובלה בתוך התהליך, או שהוא צריך רגע להשתהות ברגע הנוכחי שהוא נמצא בתוכו. תהיו קשובים ללב שלכם בתהליך, וממש לא לרציונל או לתהליך לינארי שאתם מצפים שיקרה, כי אין כזה. כל ילד, הוא בפני עצמו, ועובר את התהליך שלו.
• אל תתחילו כשהילד שלכם בתקופה רגישה. אם עכשיו נולדה לו אחות, או שעכשיו קשה לו יותר בגן, או שבדיוק קורה משהו אצלכם בחיים ואתם לא זמינים רגשית לאחרונה, אל, פשוט אל תתחילו. הכל בסדר, הוא יפרד מהחיתול בסוף, באמת, לצבא, ככל הנראה, הוא לא ילך עם חיתול (והלוואי שלא נצטרך גיוס חובה עד אז!).

 

אז שיהיה לכם המון בהצלחה, בסוף פרידה מחיתולים זה תהליך של הסתגלות, ובתוכו הם יעברו דרך תסכולים וקושי, ובסופו יסתגלו למצב החדש של התאפקות, היכרות עם הגוף, והטלת הצרכים במקום שמיועד להם.