תני לי לנחש. קראת עלי, קראת אצל עוד כמה מדריכות הורים, שמעת בהרצאה (אולי אפילו שלי) שהסתגלות הדרגתית היא המפתח.
ואז הגעת לגן, ונתקלת בגננת שאומרת “אצלנו זה לא ככה, ביום השלישי נותנים בשער”.
זה קורה המון, בעיקר בגני עירייה, שבהם המערכת בנויה סביב לוח זמנים אחיד לכל הכיתה, לא סביב הילד שלכם ספציפית.
אז מה עושים? מכופפים את המערכת. אין ברירה.
קודם כל, לא נגד הצוות
לפני שנדבר על טקטיקות, חשוב לי לעצור על נקודה אחת.
אתם לא נכנסים למאבק כוחות עם הגננת. זה לא ראש בראש.
החוויה הזו היא חוויה של ביחד, למען הילדים. גם הגננת רוצה שההסתגלות תצליח, גם היא רוצה שהילד יירגע, יאכל, יישן.
אין לכם כוונה לעכב אותה או להיות לה בין הרגליים סתם. גם אתם רוצים שההסתגלות תיגמר, רק בצד הכי טוב עבור הילד שלכם.
הגישה הזו, שהיא לא מזויפת אלא ממש הגישה שאתם מגיעים איתה, היא זו שתפתח לכם דלתות. בואו נראה איך.
לנצל כל מה שכן מאפשרים לכם
אם מרשים לכם בימים הראשונים לבוא וללכת יחד עם הילד אחרי שעתיים – תעשו את זה, גם אם זה נראה מעט.
כל יום שבו הילד לא לבד מול מציאות חדשה זה יום שעוזר.
לדחות, כדי לדלג מעל הימים הקשים
אם אתם יכולים, תדחו את המשך ההסתגלות כדי “לדלג” מעל הימים שבהם כל הילדים בוכים הכי הרבה.
ימי ההתחלה של הסתגלות בגני עירייה הם לרוב מלאי בכי וסטרס, כי לא כל המשפחות מגיעות מוכנות ולא כל ההורים מאמינים בהדרגתיות. זה לא רק שלכם.
“לא, אני לא משאירה אותו בשער”
זה הרגע שבו אני מבקשת מכם להיות הכי החלטיים.
אם מבקשים מכם להשאיר את הילד בשער, אל תסכימו.
תבקשו להיות איתו בתוך הגן, עד השעה שהמפגש הבוקר מתחיל (ברוב הגנים יש שעה כזו, שעד אליה אפשר להביא ילדים). תישארו עד אז, ואז תלכו איתו פנימה, עד שתרגישו שהוא יכול להישאר בלעדיכם.
זו לא בקשה חצופה. זו בקשה סבירה מאוד, ורוב הגננות יתגמשו כשהיא מגיעה בטון של שיתוף פעולה ולא של דרישה.
חצר זה הזמן שלכם
הזמן שבו לצוות הכי פנוי זה בזמן החצר. הילדים עסוקים בעניינים שלהם, ויש אווירה מזמינה יותר לקשר, גם בין הגננת לילד, וגם בינכם לביניה.
ככל שהקשר בינכם לבין הצוות הופך קרוב יותר, ככה קל יותר “לעקוף” חוקים נוקשים של תחילת שנה. רוב הכללים האלה בכל מקרה נובעים מעומס והיצמדות לתבניתיות שלא באמת משרתת אף אחד, לא את הילדים ולא את ההורות.
לדבר על הילד הפרטי, לא על העקרון
במקום להיכנס לוויכוח עקרוני על הסתגלות הדרגתית מול הסתגלות מהירה (שבו סביר שלא תנצחו),
דברו על הילד שלכם ספציפית. “הוא מאוד רגיש”. “נולד לו אח קטן לפני חודש”. “זו השנה הראשונה שלו במסגרת בכלל”.
תנסו לגייס את הגננת לחשוב יצירתית על מענה למקרה הספציפי שלכם, לא בשם עקרונות כלליים, גם אם הם צודקים.
ואם צריך, לאסוף מוקדם
אם אתם צריכים לאסוף משמעותית מוקדם מהיתר, בכל יום, זה בסדר.
זה כן דורש התארגנות מול העבודה, וזו כתבה בפני עצמה, אבל בשורה התחתונה – הילד שלכם קודם ללוח הזמנים של הגן.
זה עדיין הילד שלכם
אני יודעת שזה לא נעים להיות “ההורה שמתעקש”. יש בזה משהו שגורם לנו להרגיש כאילו אנחנו יוצרים בעיה.
אבל תזכרו – הילדים שלכם. לא הילדים של הגננת, לא הילדים של המערכת.
אתם יכולים להיות בעד הצוות, ובעד הילד שלכם, בו זמנית. זה לא סותר.
אם את רוצה כלים מלאים איך לנהל את השיחה הזו עם הגננת עוד לפני שההסתגלות מתחילה, כדי שהרבה מהדברים האלה כבר יהיו מדוברים מראש, ההרצאה שלי הסתגלות לגנים עוברת את זה שלב אחרי שלב, כולל בדיוק מה אומרים ואיך, גם כשהגננת פחות פתוחה.
שאלות שחוזרות אצלי כל שנה
האם אפשר לסרב להשאיר את הילד בשער?
כן, ובהחלט כדאי. אפשר לבקש להישאר עד תחילת מפגש הבוקר ולהיכנס יחד עד השעה שבה ילדים אמורים להגיע.
איך מדברים עם גננת שלא גמישה בלי להסתכסך איתה?
מדברים על הילד הספציפי שלכם, לא על העיקרון הכללי, ומגיעים בגישה של “ביחד” ולא של דרישה. פירטתי את זה למעלה.
מה עושים אם באמת אין שום גמישות בגן?
מנצלים כל פינה אפשרית – זמן חצר, איסוף מוקדם, דחיית ימים קשים – ואם צריך, גם עם זה אפשר להגיע רחוק. הכל מפורט בכתבה על איך נראית הסתגלות טובה יום אחרי יום.
שלכם, המנרמלת ❤️
