נקרא גם – עירות שקטה ומחבקת
למעשה חלונות עירות מחולקים ל70% זמן עירות אקטיבית ו30% זמן עירות שקטה.
המטרה של העירות האקטיבית היא צבירה של עייפות לקראת השינה, פריקה אנרגטית באופן כללי והזדמנות לעבוד על מיומנויות והתפתחות באופן נקודתי.
אבל, בשביל להתכנס לתוך שינה אנחנו נדרשים לשני דברים (גם המבוגרים, ועל אחת כמה וכמה ילדים בגיל הרך) – ויסות ורגיעה.
את הויסות בגיל הרך אנחנו עושים בויסות בשניים, וזה משהו שאתם כבר עושים המון ולא מודעים אליו אולי.
כשאנחנו מרגיעים את הילדים שלנו, כשאנחנו מנענעים או מניקים או נותנים מוצץ, כל אלו הם גורמי ויסות שאנחנו מבצעים באופן טבעי ביום יום.
ילדים אינם מסוגלים לווסת את עצמם בצורה בשלה עד לפחות גיל 5, ועם זאת יש ניצנים לויסות עצמי כבר בגיל שנתיים.
מבחינת הרגיעה – הכוונה היא ירידה בסולם העוררות.
כאשר אנחנו פעילים, אנחנו ברמת עוררות גבוהה, ואילו לקראת השינה אנחנו בעצם רוצים לרדת ברמת העוררות.
הדרך להשיג את זה אצל הקטנטנים (וגם אצל מבוגרים) היא הורדה בגירויים המלאכותיים שסביבנו, ומיקוד הפעילות למשהו שהוא פחות אקטיבי ברמה הפיזית.
זה ברור שלא נוכל להניח ילד פעלתן שעכשיו ישב ויקרא ספר איתנו (ובטח לא בגילאים האלו, זה לרוב נגמר מהר מאוד), אבל נוכל לעשות כל מיני שינויים בסביבה כדי לתמוך וכך ליצור אווירה מעודדת שינה.
למשל, החזרה של משחקים למקום, עמעום של האורות, לשים מוזיקה רגועה ברקע אם זה לא משהו שמעורר באופן כללי.
בנוסף, נעבור למשחק שהוא יותר משחק של מיקוד. בגילאים הקטנטנים אפשר פשוט להפוך את זה לזמן פנים אל פנים עם ההורים.
בכלל, בזמן העירות השקטה מומלץ להיות בכמה שיותר מגע וקשר עם התינוק.
עוד אופציה נהדרת זה לצאת לטיול רגוע בעגלה או במנשא (פנים פנימה ולא החוצה), ובתנאי שטיולים אינם מעוררים עבור התינוק.
אפשר לקחת על הידיים בסלון גם, סתם ״להתכרבל״ ביחד.
באמת, הלך הרוח שצריך להוביל אותנו זה לעזור לתינוק לרדת ברמות העוררות, דרך השראה חיצונית.
זה לא קורה ברגע, וזה מתחיל בזה שאנחנו רגועים.
הילדים שלנו משאילים את המוח שלנו לטובת ויסות ורגיעה, ואם אנחנו לא במצב הזה, גם הם יתקשו להיות במצב הזה.
בסוף עירות שקטה לרוב נראה סימני עייפות – ונרצה לפעול על פיהם ולהרדים שם.
כלומר, אנחנו לא מחכים לסימני עייפות סתם משום מקום ומרדימים, אלא בסופה של עירות שקטה – סימני העייפות הם הסימן שהילד שלנו מוכן לישון.
אצל פעוטות וילדים, זו יכולה להיות ממש אמירה מילולית ״אני עייף״ או שהם נהיים יותר מכורבלים, פחות מוחזקים.
