בדיוק כמו שמשחר ההיסטוריה היו מיניקות שתפקידן היה להחליף את האמא בהנקה מכל סיבה שהיא, באותה צורה ובאותם זמנים ניסו בני האדם להשתמש בשפע שסביבם כדי לספק תחליף לחלב אם.
נשמע מפתיע? תתפלאו כמה אחורה אנחנו נחזור.
תחליפי חלב היו קיימים עוד לפני לידת ישו
כלי חימר אשר מתוארכים ל5,000 לפנה״ס נמצאו בקברי ילדים נדירים באזור בוואריה.
צוות המדענים שמצא את הכלים, ערך בדיקה איזוטופית, ומצא שאריות של חלבוני חלב השייכים לבהמות מבויתות כמו פרות, עיזים או כבשים.
לא ברור לחלוטין האם הכלים שומשו כדי להחליף חלב אם או לעזור בתהליך של מעבר למזונות משלימים (מה שאנחנו קוראים לו היום מעבר למוצקים), אבל אין ספק שזהו גילוי מרתק בעצמו, שכן, הוא מוכיח שהאנושות חיפשה דרכים חלופיות להזנת תינוקות בחלב של חיות אחרות.
כלים דומים נמצאו בקברים של תינוקות בני יומם בשטחים שמיוחסים ליוון העתיקה, ובהתחלה חשבו שהם בכלל כלים למילוי שמן מאור, אבל בדיקות דומות לאלו שתיארתי מקודם, מצאו גם הן שאריות של קזאין.
לאחר מכן לאורך ימי הביניים אחד הכלים המשומשים ביותר להזנת תינוקות בחלב מן החי היו קרניים של פרה,
אשר לרוב בקצה שלה כרכו חתיכת עור דקה.
הBubby Pot והפאנאדה
ב1770 בערך, רופא בשם יו סמית׳ ממציא את ה״Bubby pot" שלא סתם נראה לכם שדומה למילה ״Boob" (ציץ) באנגלית, אלא באמת נובע ממנה.
המכשיר המדובר דומה לקנקן תה, עם זרבובית מוארכת שהקצה שלה אינו פתוח כמו בקנקן תה אמיתי, אלא יש בה חורים.
גם כאן, לרוב כיסו את הקצה עם חתיכת בד כלשהי.
החדשות הרעות לגבי המכשיר הזה (והרבה מכשירים אחרים עד המצאת הבקבוקים שאנחנו מכירים היום) היא שהוא גרם להרבה מיתות של ילדים, במיוחד בגלל העיצוב הלוקה בחסר שלו שמונע את היכולת לנקות אותו בצורה טובה משאריות החלב.
צורת הזנה נפוצה נוספת בין המאות 16-18 היא האכלה בתערובות של לחם ודגנים, עם ציר בשר או חלב, לפעמים חמאה או ממתיקים אם היו בנמצא, שנקראו ״פאפ״ או ״פאנאדה״.
לרוב השימוש בתערובות האלו היה כדי לקצר את תקופת ההנקה של האמא, או אם התינוק לא שגשג על חלב בקר (ולא משנה מה הסיבה שהואכל בחלב בקר מלכתחילה).
את הפאפ האכילו באמצעות אחד משני כלים מיוחדים עבור מטרה זו, כאשר המורכב יותר מביניהם כולל ידית חלולה, שאיפשרה לנשוף אוויר דרכה ובכך לדחוף את המזון לתוך הלוע של התינוק.
כן, פאפ ופאנאדה שומשו גם בתינוקות רכים בני יומם.
בקבוקי זכוכית התחילו להופיע מאמצע המאה ה-19.
היו להם לרוב צינור מוארך ופקק עשוי שעם או גומי אינדיאני שבאמצעותו שאבו התינוקות את התכולה של הבקבוק.
תחליפי המוות
הבעיה העיקרית של כל הכלים שציינתי מעלה הייתה קריטית – קשה לנקות ולחטא אותם.
מתוך זה, המזונות שהועברו דרכם הרקיבו וקולוניות של חיידקים נוצרו בהם. בשילוב של אחסון לא נאות של חלב בקר, הדבר הוביל לאחוז תמותה גבוה מאוד בקרב תינוקות במאות האלו, עד כדי שליש מתוך אוכלוסית התינוקות שהואכלו באמצעים מלאכותיים בשנה הראשונה שלהם.
אותם בקבוקים שציינתי בפסקה האחרונה, אפילו קיבלו את הכינוי ההיסטורי ״בקבוקי הרצח״ מהסיבה הזו בדיוק.
ב1894 גם הומצא בקבוק הבננה, שהיה עם פטמה בצד אחד וסוגר בצד השני, ושהיה נחשב לבקבוק ההיגייני אז, משום שהיה הרבה יותר קל לנקות אותו.
בקבוקים שהפטמה שלהם הייתה עשויה מעור הועדפו על פני בקבוקים עם פטמה מפקק שעם.
ב1845 פטמת הגומי האינדיאני הראשונה הומצאה, אבל הריח שלה היה כל כך חזק ובלתי נסבל.
אותה פטמת גומי עברה שינויים ואדפטציות והייתה הרבה יותר נוחה לשימוש כבר בתחילת המאה ה-20.
הבקבוק שאנחנו מכירים היום
לקראת אמצע המאה ה-20, אחות בשם אדה אלן הגישה כמה בקשות לפטנט על בקבוק שהיא המציאה שאמור היה לעזור למנוע קוליקים ובליעת אוויר. אותו בקבוק עבר כמה טרנספורמציות עד ששווק לבסוף על ידי חברת Playtex.
הבקבוק הראשון של פלייטקס
ההתקדמות המהירה בהמצאת בקבוק נוח וקל לניקוי, יחד עם כניסתם של מכשירים חשמליים כמו מקרר ואחסון נאות של חלב לחיינו, בשילוב עם סיבות שציינתי בפרקים קודמים, האיצו את הירידה המסיבית בשיעורי ההנקה בשנים שאחרי מלחמה״ע השניה, ואיפשרו לחלב מן החי להחליף את חלב האם.
אוקיי, ומה עם הפורמולות?
אז כמו שציינו עד כמעט אמצע המאה ה-19 השימוש בחלב מן החי ובתערובות כמו פאפ ופאנאדה היו התחליף העיקרי לחלב אם עבור תינוקות שלא ינקו.
אגב, סוג החלב השתנה לפי המיקום הגיאוגרפי, כן? יש עדויות לשימוש בחלב עיזים, כבשים, גמלים (נאקות), חזירים, סוסים חמורים וכל מה שמייצר חלב בקיצור.
עם זאת, החלב הנפוץ ביותר בשימוש היה כמובן חלב פרה.
משווים חלב אם לחיות אחרות
במאה ה18, מתבצע הניתוח הכימי הראשון של חלב אם מבני אדם ומן החי.
באמצעות הניתוח הכימי הזה מבינים שחלב פרה עשיר יותר בחלבון, יש בו פחות פחמימות ופחות שומן מאשר בחלב אם.
בהתבסס על הניתוח הזה ובהבנה שחלב אם הוא התזונה הטובה ביותר עבור תינוק, מדענים רבים ניסו לייצר פורמולות שונות מחלב מן החי, אשר נועדו לחקות את ההרכב של חלב אם.
התמ״ל הראשון?
ב1860, כימאי גרמני בשם יוסטוס וון לייביג מפתח את הפורמולה הראשונה לשיווק מסחרי. הפורמולה הייתה עשויה מקמח, קמח לתת, ואשלגן ביקרבונט. את התערובת עירבבו עם חלב פרה שעבר חימום.
הפורמולה הפכה לפופולרית מאוד באירופה, ובארה״ב הייתה למזון התינוקות המסחרי הראשון, ונמכרה בחנויות בעלות של $1 לבקבוק ב1869.
פרסומת של הפורמולה של לייביג
המצאה מאוד חשובה במאה ה19 הייתה היכולת לשמר אוכל, ע״י ניקולא אפר, קונדיטור צרפתי, אשר המציא צנצנות אטומות לאוויר לשימור מזון, ומכונה "אבי השימורים".
בזכות ההמצאה הזו שלו, המציאו את החלב המרוכז (בהתחלה ללא סוכר, לאחר מכן עם סוכר, ואז שוב ללא סוכר).
גם בתוספת סוכר וגם ללא, חלב מרוכז היה מזון תינוקות פופולרי ובמיוחד על ידי רופאי ילדים בשנים 1930-1940.
ההמצאה של לייביג ב1860 הביאה אחריה שלל של פורמולות והמצאות דומות, באופן כזה שכבר בשנת 1883 היו 27 פטנטים רשומים לפורמולות לתינוקות, אשר כללו בתוכם פחמימות מסוכר, עמילנים ודקסטרינים אשר הוספו לחלב.
אפילו לחברת נסטלה, כבר ב1870, היו כבר אז פורמולות למזון לתינוקות, ונמכרו בעלות של $0.5 לבקבוק.
אגב, בניגוד לפורמולה של לייביג, הפורמולה של נסטלה נמהלה במים בלבד, מה שהפך אותה למזון התינוקות השלם המלאכותי הראשון בארה״ב.
בסוף המאה ה-19 רופאים רבים האמינו שעליהם ליטול את האחריות על פורמולות לתינוקות לידיהם, ולא לתת את המושכות לחברות המסחריות.
רבים האמינו שהפורמולות אינן מספקות מבחינה תזונתית ולכן אינן מתאימות לתינוקות.
פורמולה מותאמת אישית
תומאס רוץ׳, מבית הספר לרפואה בהארוורד, המציא את ״שיטת האחוזים״, שהייתה פופולרית מאוד בקרב רופאים מ1890 ועד 1915.
על פי השיטה, מאחר ובחלב פרה יש יותר קזאין ממה שיש בחלב אם, יש לדלל אותו כדי להוריד את אחוזי הקזאין. אבל הדילול הזה, מוריד את ערכי הסוכר והשומן בחלב, לרמות נמוכות ממה שיש בחלב אם.
אם כן, בשביל להשלים את החסר, הוסיפו שמנת וסוכר בכמויות מדויקות.
הפורמולות שניתנו במרשם בשיטת האחוזים היו מיוצרות במעבדות חלב מיוחדות, או, יותר נפוץ, עם שיטות ביתיות שדרשו המון זמן ומאמץ.
הפורמולות הללו נזנחו במהרה ורופאים החלו להמליץ על פורמולות מסחריות או על פורמולות ביתיות מבוססות חלב מרוכז.
פורמולות בשנים ההן הובילו למקרי מוות מרובים
השימוש בפורמולות נקשר רבות עם מוות של תינוקות ופעוטות בעיקר בחודשי הקיץ, בגלל החמצה של החלב ושגשוג חיידקים בתוכו.
בזכות תהליך הפיסטור שנתגלה ב1864, והכרה בתאוריית החיידקים כגורמי מחלות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בתים רבים קיבלו חלב נקי, אשר הם יכלו לאחסן בקופסאות הקרח שלהם.
ב1929 הומצאה הפורמולה הראשונה לילדים אשר אלרגים לחלבון חלב פרה, והיא הייתה מבוססת על סויה.
בתחילת המאה ה-20 פורמולות צברו יותר ויותר פופולריות והתקבלו על ידי החברה כפיתרון הנכון, והיעיל, להזנת תינוקות.
שיעורי ההנקה צנחו מסיבות שציינתי בפרקים הקודמים על הנקה, ויותר ויותר בתים החליפו את ההנקה בפורמולות ובקבוקים.
התמ״ל נכנס לחוק
ב1929 ארגון הרפואה האמריקאי הקים את ועדת המזונות ושם אותה אמונה על אישור פורמולות לתינוקות.
עצם קיום הועדה גרם להרבה חברות מסחריות לחפש את אישור הועדה ואת תו התקן שלה.
ב1932 התגבשו עקרונות הפיקוח על הפרסום של חברות התמ״ל בארה״ב, בצורה כזו שאסרה עליהם לשווק את הפורמולות לאנשים שאינם אנשי רפואה, מה שתרם לשגשוג מערכת יחסים חיובית בין רופאים, לבין חברות התמ״ל.
כלומר, החוק שרצה למנוע את היכולת של חברות התמ״ל לשכנע בקלות הורים להשתמש בתמ״ל, הוא זה שהוביל לכך שבשנים הבאות יותר ויותר רופאים, ממניעים כלכליים, רשמו תמ״ל והפצירו בנשים להפסיק להניק ולתת תמ״ל.
במקביל, מדיקליזציה של הלידה הגיעה לשיאים חדשים, כאשר לא רק שהפרידו אימהות ותינוקות אחרי הלידה, בטענה שהאימהות צריכות לנוח, אלא גם הפגישו בין האימהות לתינוקות רק לכמה דקות בכל יום.
מעבר לכך, הנקה היה דבר שלא קיבל עידוד מספק בבתי החולים.
חברות התמ״ל סיפקו בקבוקי תמ״ל מוכנים בחינם לבתי החולים, אשר הם נתנו לתינוקות.
אימהות ראו באיזו קלות התינוקות שלהם לוקחים את בקבוקי התמ״ל, לעומת הקשיים שבהתחלת הנקה (במיוחד אם התינוק שלך אינו קרוב אליך), מה שעודד אותן להשתמש בתמ״ל שהיה זמין בבית החולים, גם בבית.
בסך הכל, דומה מאוד למה שעושים גם היום בבתי החולים, שכן גם היום השאריות של אותה מדיקליזציה עדיין קיימות בטונים גבוהים.
שיווק אגרסיבי של חברות התמ״ל במדינות מתפתחות (שהרי בארה״ב חלה עליהן ההגבלה לפרסם ישירות לציבור הרחב, הגבלה שהייתה בתוקף עד 1988) תרם מאוד להתדרדרות באחוזי ההנקה ברחבי העולם, עד לשפל בסוף שנות ה-60.
הודות לתנועות כמו ארגון ליגה לה לצ׳ה, אשר נוסד על ידי 7 נשים קתוליות בארה״ב, אחוזי ההנקה ומשך ההנקה ממשיכים לטפס בצורה יציבה עד היום.
ב1981 נוסח ואומץ הקוד הבינלאומי לשיווק תמ״ל על ידי ארגון הבריאות העולמי.
המטרה של הקוד היא להגן על הנקה, ולמנוע מחברות תמ״ל לשכנע אימהות להפחית או להפסיק הנקה ולעבור להזנה בתמ״ל.
הקוד בשימוש בקרב 84 מדינות, וחברות אשר משווקות תמ״ל במדינות אלו מחויבות להשמע לחוקים אשר נקבעו בכפוף לקוד.
גם ישראל, באמצעות משרד הבריאות, חתומה על הקוד הזה.
מעניין לדעת, שאחד הדברים שהקוד אוסר עליהם, הוא מתן דוגמיות חינם של תמ״ל לאימהות.
אכן, אלו לא נציגים של חברות התמ״ל אשר מספקים את הדוגמיות באופן ישיר, אם כי דווקא דמויות רפואיות מוסמכות אשר נותנות אותן בבית החולים.
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP), שהיא גם ארגון בעל שם עולמי וקובעת סטנדרטים לא מעטים עבור כל העולם, הביעה את התנגדותה לפרסום תמ״ל באופן ישיר לציבור האמריקאי (שכאמור אושר החל מ1988 בארה״ב).
הAAP ציין שהפרסום יצר השפעה שלילית על הנקה, המעיט בחשיבות העצה הרפואים של רופאים בעניין הזנת תינוקות, הובילה לבלבול צרכני וגרמה לעליה במחירי התמ״ל.
מחקרים רבים מראים את הקשר הישיר שבין האכלה בתמ״ל לבין תחלואה באלרגיות, אקזמה, אסתמה, סכרת והשמנת ילדים.
ההשפעות החד משמעיות של תמ״ל על בריאותם של ילדים, תומכת בטענה ידועה לכל, שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוקות. הידיעה הזו פצחה את העידן שאנחנו חיים בו היום, עידן ההנקה מול תמ״ל.