את אמא שטוב לה?

אמא טובה, היא אמא שטוב לה.
זה המשפט הזה שזורקים בדיונים על הנקה ותמ״ל,
על חזרה לעבודה מול הכנסה למסגרת,
זה המשפט הזה שאומרים לך כשמנסים אותך לצאת בערב עם חברות (פעם באלף שנה).

זה בדיוק המשפט שאומרים כשמדברים על זה שחשוב להמשיך להתפתח בתור אדם עצמאי,
בלי קשר להיותך אמא, בת זוג, או להיותך נקבה במין שנקרא בני האדם.

ואיכשהו, תמיד כשמדברים על אמהות שטוב להן, כמעט ולא מציירים אותך.
את שברחשי ליבך גם מוכנה להעביר שבועות בקן המשפחתי שיצרת.
את שמוכנה להסתובב בלי חפיפה כמה ימים כי זה לא בדיוק מזיז לך
(ואז את גם מגלה שאולי זה יותר בריא לא לחפוף כל יום).

לא מתארים אותך, שלפעמים את קצת מתפדחת בינך לבין עצמך,
שאיכשהו תחום העניין העיקרי שלך הוא הילד.ה שלך.
ההתפתחות שלהם, במוטוריקה וברגשות,
מה יהיו בעתיד, באיזה סביבה ותחת אילו ערכים את מגדלת אותם.

לא מתארים אותך, שמגניב לך להיות בקריירה שאת נמצאת בה,
אבל את כבר הבנת בינך לבינך, שלפחות לשנים הקרובות,
הרבה מהמימוש העצמי שלך –
טמון דווקא בהורות. במשפחה שאת מקימה.

איכשהו תמיד מתארים את האישה ההיא –
זאת שנמצאת בפוסט לפניי, או אחריי.
זו שיצאה עם ג׳ינס מחדר הלידה (אני אישית יצאתי עם מכנס מסוף ההיריון),
זו שאחרי חודש אולי כבר נסעה לכמה לילות לבד, עם חברות.

זאת שתמיד תמיד תמיד – היא נראית בטופ שלה כמו לפני עשור בדיוק,
הרבה לפני – חיי נישואין וכביסות, פליטות וניגובי ישבנים מתוקים.

ושלא ישתמע, כי אני כבר רואה שזה ישתמע,
מבחינתי כולנו מצוינות. זה בכלל לא משנה מה בחרת.
זה בכלל לא משנה אם את דווקא הבחורה עם הג׳ל המסודר והפן התמידי,
או עם המסקרה משלשום והסווטשירט שלא ברור אם הוא לכביסה או לארון.

והאמת, שכנראה שכולנו איפשהו במנעד – שבין כאן, לכאן.
כולנו קצת האישה ההיא, וכולנו קצת האישה הזו.

אבל מי באמת מגדיר – מה הופך אותי לאמא שטוב לה?
האם ה״טוב״ עבורי תלוי לחלוטין במדדי החברה?
האם ה״טוב״ עבורי תלוי לחלוטין במדדים האישיים שלי?

מה אם ה״עצמי״ הזה שצריך שיהיה לו טוב,
קיבל הגדרה קצת אחרת, ביום שילדתי?
מה אם ה״עצמי״ הזה החליט שמה שהיה חשוב לו, ומעניין לו, פעם,
כבר לא משרת את ה״עצמי״ שאני רוצה להיות מחר?

האם מותר לנו להגדיר בעצמנו, עבורנו – מי היא אמא שטוב לה?
או שלעד נקבל גלגול עיניים ואמירות כמו –

״כן אבל שלא תזכרי בגיל 40 שלא השקעת בעצמך״,
״לא אבל את צריכה להתקדם בעבודה, מה יקרה כשיעזבו את הבית?״,
״את יודעת יש גיל שהם כבר יותר בעניינים שלהם, ואת תישארי משועממת אם לא תרחיבי אופקים עוד היום״,

כשנסביר שעכשיו, הכי מעניין אותנו, להיות אמא.
ושכאן דווקא, טוב לי, ב״רק״ להיות אמא.

אני אשמח שתחלקי איתי, ועם שאר האחיות שלנו למסע הגדול,
מה הופך אותך לאמא שטוב לה?
ומה יהפוך אותך, עוד יותר, לאמא שטוב לה?